שימוש בצמחי מרפא מקומיים וטריים בארץ ישראל
איתי רפאל אורון, Cl.H
הקדמה
מאמר זה מורכב משני חלקים. בחלקו הראשון אציג את עמדתי בכל הנוגע להעדפת צמחייה מקומית וטרייה בעבודתו של ההרבליסט הקליני. לצורך כך אתן רקע נרחב, אפרוס את טיעוניי לעניין ואדון בהיבטים רבים הקשורים בו. חלקו השני של המאמר משלים את החלק הראשון. אציג בו תשתית למטריה מדיקה של צמחי ארץ-ישראל, באופן המאפשר יישום של ההמלצה להעדיף צמחים מקומיים וטריים בפרקטיקה הקלינית.
חלק א' - העדפת צמחייה מקומית וטרייה
מקורות הידע ברפואת צמחים - שילוב של מסורת ומדע, רוח וחומר
רוב מקצועות הרפואה האלטרנטיבית/משלימה עושים שימוש בגישות ויטאליסטיות (המכירות בקיומו של כוח החיות - vital force) ובכלים אנרגטיים, על מנת לעודד תהליכי ריפוי, תוך התייחסות לקשר ההדוק בין הגוף והנפש. בשנים האחרונות גם הרפואה הקונבנציונלית נוטה לאמץ את ההבנה של קשר זה. אולם עדיין קיימים הבדלים משמעותיים בין תפיסת הבריאות והחולי שעליה מתבססות הגישות הוויטאליסטיות-אנרגטיות, לבין התפיסה שבבסיס הרפואה הקונבנציונלית. אחד היתרונות הגדולים ברפואת הצמחים הוא, שתפיסת הבריאות והחולי, כמו גם הכלים הטיפוליים בהם היא עושה שימוש, משלבים גישה ויטאליסטית, אנרגטית ומדעית גם יחד. המטריה מדיקה מורכבת מההיבטים המסורתיים ומהבנת הכימיה של רכיבי הצמח והשפעתם הפרמקולוגית על הפיזיולוגיה של הגוף החי.
ברוב הרפואות המסורתיות קיימת הבנה כי מטבע קיומם, צמחים הם בעלי תכונות אנרגטיות שונות ומגוונות, והן האחראיות ליכולות הריפוי המיוחסות לצמחים. השימוש המסורתי מתייחס אל הצמחים מהיבטים של תכונות אנרגטיות (כגון השפעה מחממת, מקררת, מייבשת או מלחלחת) וטעמים ספציפיים (כגון טעם מתקתק, חמוץ, חריף/צורב, מר או מלוח). צמחים מוערכים גם על פי היבטים תפקודיים שלהם ויכולתם לחזק את התפקוד התקין של האורגניזם או לתמוך בו. דוגמאות לכך יכולות להיות:
* השפעה ממריצה או מאזנת על מערכת החיסון
* פעילות נוגדת זיהום ישירה
* השפעה מרגיעה בהפרעות המלוות במתח, בעצבנות או בחרדה
* הסדרת מצבים של חוסר-איזון במערכת העיכול, במערכת הנשימה או במערכת השתן
* פעילות נוגדת דלקת וכאב במצבים המלווים בכאבים ראומטיים
ועוד.
הגישה המסורתית-ויטאליסטית מייחסת לצמח אישיות בעלת כוח חיים, בדומה לבעלי החיים ולאורגניזם האנושי, המונעים על ידי כוח חיים דומה או מקביל. הצמח יכול להתאים לטיפול במצבים של חוסר איזון או של חוסר הרמוניה באורגניזם, המתבטאים באוסף של סימנים שונים, אשר יחדיו ניתן להגדירם כמחלה. במונחים ויטאליסטיים, מחלה היא צורת התבטאות לא תקינה של כוח החיים באורגניזם, אשר יצא מאיזון. ניתן להשתמש בכוח החיים הקיים בצמח כלשהו על מנת להשיב את האיזון באורגניזם, ובכך לרפא את המחלה. זאת, כל עוד ניתן למצוא הקבלה בין צורת ההתבטאות של כוח החיים בצמח לבין זו שבאורגניזם ו/או במחלה.
המדע המודרני מנסה להסביר את ההשפעות הרפואיות של צמחים באמצעות כימיה, על ידי פירוק לגורמים של מרכיבי הצמח ובחינת השפעתם הפרמקולוגית על מנגנונים ביוכימיים בגופם של בני אדם ובעלי חיים.
גישות מדעיות משתמשות בהבנת ההשפעות
הרפואיות של הצמחים לפיתוח תכשירים חדשים ומתקדמים. השילוב של גישות מדעיות אלה עם הגישות המסורתיות הוביל להתפתחויות נוספות ברפואת הצמחים ולפיתוחן של התרופות הפרמצבטיות הראשונות, אשר התבססו על מרכיבים שבודדו מצמחים. גם בימים אלו, ההערכה היא כי 25%-20 מכל התרופות מבוססים על מקורות טבעיים ובעיקר על צמחים ( Heinrich et al, 2004). בנקודה זו חשוב להדגיש, כי למרות ההתפתחות המדעית הכבירה בעידן הנוכחי ולמרות השינויים שחלו בעקבות זאת בתפיסת העולם המערבית, רוב המידע הקיים לגבי פעילותם הרפואית של צמחים מבוסס על שימושים שעשו בני האדם בצמחים בתקופות שקדמו להתפתחות המדע המודרני. ברוב המקרים, המדע המודרני נותן תוקף לשימושים הרפואיים המסורתיים. לדוגמה, כאשר תעשיית התרופות הפרמצבטיות מעוניינת לפתח תרופות לסוגים מסוימים של סרטן, ברוב המקרים היא מסתמכת על מידע שמקורו בשימושים הרפואיים שעשו הילידים בצמחים מקומיים באזורים שונים ברחבי העולם. לראיה, כמעט 60% מן התרופות נוגדות הגידולים / נוגדות הזיהומים הנמצאות בשוק או בשלבי מחקר קליני, מבוססות על מקורות טבעיים, ובעיקר על צמחים (Yaniv & Bachrach, 2005).
במקרים רבים המדע המודרני נותן תוקף לשימושים הרפואיים המסורתיים בצמחים ואף נשען עליהם בפיתוח מוצרים רפואיים ותרופות. עובדה זו מעידה, שיש מקום להעריך את האופן בו התקבל ונצבר המידע הרפואי לגבי צמחים במהלך ההיסטוריה, בתרבויות המסורתיות השונות. במהלך המאה הקודמת התקיימו ברחבי העולם מחקרים אתנו-בוטניים ואתנו-פרמקולוגיים רבים. מניתוח המידע שהצטבר בעקבות מחקרים אלו, אנו למדים, כי במקרים רבים נמצא שצמח מסוים משמש להתוויות רפואיות זהות בתרבויות מרוחקות זו מזו במקום או בזמן, באופן שלא יכלה להתקיים ביניהן שום תקשורת כזו או אחרת (Griggs, 1997). כמו כן, במקרים רבים קיים דמיון רב בין התרבויות השונות גם בכל הנוגע למידע הרוחני שהתקבל ונצבר בהקשר לצמחים. לדוגמה, בכל התרבויות בהן ידוע עץ הארז, מייחסים לו יכולת לנגוד כוחות שליליים (Buhner, 2006). במחקרים שנערכו ביבשת אמריקה, נשאלו ילידים על האופן בו התקבל ונצבר המידע הרפואי על צמחים. במקרים רבים התשובה הייתה: דרך התבוננות עמוקה ויצירת קשר בין האדם לצומח באמצעים רוחניים שונים, כגון חזיונות, חלומות ואפילו תקשורת מילולית ומוזיקלית. ממצאים אלו הטרידו את החוקרים, כיוון שאינם עולים בקנה אחד עם התפיסה הרציונלית של האדם המערבי ושל המדע המודרני (Buhner, 2006). קל יחסית להבין ולהסביר באופן רציונלי, כיצד למדו בני האדם להשתמש בצמחים לטיפול בבעיות שונות, באמצעות קשר סיבה-תוצאה פשוט: השימוש בצמח הביא לריפוי או להקלה בבעיה הרפואית. אולם קשה יותר להסביר, כיצד בתרבויות רבות שלא היה ביניהן קשר, התקבל והצטבר מידע רוחני דומה בהקשר לצמחים מסוימים.
בין אם ניתן להסביר באופן רציונלי כיצד התקבל ונצבר המידע לגבי סגולותיהם ותכונותיהם הרפואיות של צמחים בתרבויות המסורתיות השונות ובין אם לאו, בבואנו לעשות שימוש בצמחי מרפא מהיבטים מחקריים או קליניים, קיים בסיס הגיוני להסתמך בראש ובראשונה על המידע המסורתי. על איזה מידע אחר ניתן יהיה לבסס מחקר מדעי בצמחים לצרכים רפואיים, או שימוש קליני בצמח, כדי לטפל בבעיה רפואית כלשהי, אם לא על מידע שכבר קיים ונצבר במשך מאות ואף אלפי שנים, ואשר ברובו נתמך ומקבל תוקף על ידי המדע המודרני על כליו המתקדמים? גם אם הכלים המדעיים מאפשרים לנו ללמוד ולהבין באופן רציונלי את תכונות המרפא של הצמחים, תהיה זו טעות להתעלם מהמידע המסורתי. תהיה זו גם טעות להתייחס בביטול לאופן בו המידע התקבל ונצבר, על אף שבמקרים רבים לא ניתן להסבירו ולהבין אותו באופן רציונלי.
לפיכך, יש מקום שמטפלים ורופאים המשתמשים בצמחים לצרכים רפואיים יעשו זאת מתוך הבנה עמוקה, המאפשרת שילוב של גישות מסורתיות עם מידע מדעי מודרני ועדכני. הנטייה המערבית-מודרנית לבסס את הקשר בין האדם לצמחים בעיקר על סמך היבטים פיזיים וגישה רדוקציוניסטית, ולהתעלם מהקשר הרוחני העמוק הקיים זה אלפי שנים בין האדם לצמחים בתרבויות המסורתיות, פוגעת במידה רבה ביכולות של אנשי הרפואה להביא לביטוי מקסימלי את הפוטנציאל הגלום בשימוש בצמחים לצורכי מרפא.
הגישה המסורתית - רפואת הצמחים הקלאסית
(classical herbalism)
רפואת הצמחים הקלאסית, זו אשר מקורותיה ברפואות המסורתיות השונות, הינה ביסודה עממית ואמפירית. כרפואה עממית היא מבוססת על צמחייה מקומית שהיא זמינה, זולה וטרייה, כמו גם על אופני הכנה פשוטים אך יעילים. כרפואה אמפירית היא מבוססת בעיקר על ניסיונם של המטפלים, ולא על גישות תיאורטיות הבנויות ממערכות חוקים רציונליים.
גישות רציונליות התפתחו כבר ביוון העתיקה, והן שנתנו את הטון ברפואת הצמחים המקצועית שהתפתחה באותה התקופה.
רעיונותיו של גאלן (Galen), רופא רומאי שחי בין השנים 200-129 לספירה, אשר היו מבוססים על גישה רציונלית, שלטו בעולם הרפואה בכלל, וברפואת הצמחים המקצועית בפרט, עד המאה ה-16.
פאראצלסוס (Paracelsus), שחי בין השנים 1541-1493, היה איש מקצוע הרפואה הידוע הראשון שהפנה עורף לרפואה הרציונלית ואימץ את הרפואה האמפירית. פאראצלסוס האמין כי הטבע הוא ישות חיה ואינטליגנטית, וזה היה הבסיס לאמפיריציזם שלו. ככל הנראה, פאראצלסוס לא היה היחיד שהאמין כי הטבע הוא ישות חיה ובעלת אינטליגנציה, הוא רק ייצג שורה ארוכה של אנשים חושבים והוגי דעות, אשר העריכו את הטבע הפנימי שקיים בכל חומר.
כפי שכבר הוזכר קודם, ברוב המסורות, הצמח - בדומה לטבע - נתפס גם הוא כיישות שלמה וייחודית. לכל צמח מיוחס סוג של מסתורין או 'סוד', סגולות, כוחות או אנרגיות ריפוי. בני האדם ובעלי החיים יכולים לזהות את הסוד הפנימי הקיים בצמח באמצעות החושים. הסוד הפנימי משתקף כלפי חוץ באמצעות 'חתימות' אשר הוטבעו בצמח ובאות לידי ביטוי בסימנים פיזיים, אולם הוא ניתן לחישה גם באמצעות החוש השישי, האינטואיציה או אינסטינקט פנימי מולד.
רעיונות אלו, אשר השתקפו גם בתפיסת העולם של פאראצלסוס, הובילו להתפתחות טכניקת עבודה מעשית, של בחירה בצמח לצרכים רפואיים תוך ניסיון להתאים את ההוויה והאנרגיה הייחודיים שלו להוויה ולאנרגיה הייחודיים של המחלה, ובמקביל גם להוויה ולאנרגיה הייחודים של המטופל.
טכניקה זו עומדת בבסיסן של גישות רפואיות שהתפתחו בעת האחרונה ועושות שימוש בצמחים, כגון ההומיאופתיה של סמואל האנמן (Samuel Hahnemann) וממשיכי דרכו, תמציות הפרחים של אדוארד באך (Edward Bach) וממשיכי דרכו, הרפואה הספציפית של ג'ון מילטון סקודר (John Milton Scudder) והרופאים האקלקטיים שפעלו בצפון אמריקה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, וכן גישתם של הרבליסטים מודרניים רבים, דוגמת מת'יו ווד (Mathew Wood), המאמצים גישות אלו ומנסים לשלבן יחדיו.
בהסתמך על תפיסת העולם על פיה הצמח הוא ישות חיה בעלת סגולות מרפא, הרי שהשימוש האופטימלי הוא בצמח טרי ובאופן שפוגע כמה שפחות באנרגיית החיים שלו. כל עיבוד מיותר של צמח טרי, פוגע באופן זה או אחר באנרגיית החיים המרפאת שלו. זו הסיבה, שבכל הגישות הרפואיות שהזכרנו, הייתה העדפה לשימוש בצמחים טריים. במרבית המקרים, יישום רעיון זה אינו מתיר הרבה ברירות, אלא להתבסס על צמחייה מקומית. עם זאת, זו לא הסיבה היחידה להעדפת צמחייה מקומית.
ההנחה הרווחת לעתים בימינו ובמחוזותינו, כאילו לא ניתן למצוא את צמח המרפא המתאים בסביבת המחיה הקרובה של החולה, נובעת ככל הנראה מאובדן אותו קשר עמוק שבין האדם לטבע, לצומח ולסביבה באופן כללי, כפי שהיא מתבטאת באורח החיים המערבי והמודרני.
הגישה המדעית-מודרנית:
פיטותרפיה (phytotherapy)
למרבה האירוניה, עם התפתחות מדע הכימיה, רעיונותיו של פאראצלסוס הובילו בסופו של דבר להבנה, שאם טמון 'סוד' כלשהו בצמחים, ניתן להסבירו באמצעות המרכיבים הכימיים של הצמח, ושהם, ולא שום כוח אחר, האחראיים הבלעדיים לפעילותו הרפואית.
עם זאת, ניתן להסביר את 'הסוד' הטמון בצמחים באופן הוליסטי גם באמצעות שפה וכלים מדעיים מודרניים. מעצם קיומו, כל צמח הוא בעל יכולת להתמודד עם איומים ולחצים שונים בעולם הטבע, כגון רוח, מים ולחות, תקופות בצורת ויובש, אור השמש, חום וקור ברמות שונות, עודף או מחסור בחמצן ובמלחים שונים בקרקע, מזיקים ועוד. במרבית המקרים יש שילוב של כמה גורמים מסוג זה, יחדיו או אחד אחרי השני, בדפוסים מורכבים שונים. אוסף המרכיבים הכימיים בצמח והיחסים ביניהם מייצג את היקף התגובה המשולבת של הצמח ללחצים הסביבתיים. מרכיבים כימיים אלו מותאמים לטיפול בתהליך של מחלה המפגינה את עצמה באדם או בחי, ואשר במרבית המקרים הינה תוצאה של לחצים סביבתיים דומים או מקבילים.
דוגמאות לכך יש רבות, ונתאר כאן רק שתיים:
הצמח גדילן מצוי (
Silybum marianum), הגדל בארץ, למד לשרוד בתנאי סביבה רוויית רעלים. ניתן למצוא אותו גדל בשולי כבישים סואנים, לעתים כמעט לבדו לאורך קילומטרים רבים, בעוד צמחים אחרים 'בוחרים' לגדול הרחק מהכביש. מבחינה רפואית הוא מסוגל לטפל בבעיות באורגניזם שהן תוצאה של הצטברות רעילות באופן כללי, וספציפית באיבר הכבד, באנשים ובבעלי חיים אשר חיים בסביבה רוויית רעלים. נמצא תרכובת של חומרים כימיים המצויה בצמח ונקראת סילימרין (Silymarin), נמצאה כבעלת יכולת לנטרל השפעות שליליות של רעלנים ומחמצנים שונים, ומסבירה כיצד הצמח מסייע בתפקוד הכבד בהתמודדות עם מצבי רעילות. מעניין יהיה לבדוק אם תרכובת זו תורמת גם ליכולת העמידות של הצמח בסביבה רוויית רעלים.
דוגמה ממחוזות אחרים הינה הצמח מאקה (
Lepidium meyenii), אשר מותאם לחיות/לשרוד בסביבת גידול קשה, בתנאים של מחסור בחמצן, בהרי האנדים הגבוהים של פרו ובוליביה (4500 מטר מעל פני הים). במסורת בני האינקה משמש הצמח למאכל ולמרפא. תכולת המינרלים הגבוהה שלו, וביניהם ברזל, מסבירה כיצד הוא תורם לבניית דם ולשיפור הובלת החמצן בגוף, וככל הנראה גם ליכולת הקיום בתנאי סביבה דלים בחמצן.
מכאן, שגם על פי הגישה המדעית-מודרנית, צריכה להיות העדפה לצמחייה מקומית, ובייחוד לזו שבסביבתו הקרובה של החולה. הצמח הרי נחשף לאותם תנאים ולחצים סביבתיים שאליהם נחשף החולה, ובתהליך האבולוציה שלו הוא למד להסתגל אליהם, לשרוד ולהתקיים בהתאם.
יש לסייג את הדברים ולומר, כי רובנו חיים היום בסביבות מלאכותיות מעשה ידי אדם, וניזונים מאוויר וממים מזוהמים וממזון מתועש אשר רחוק מבחינה אנרגטית וכימית ממזון טבעי. עם זאת, השפעתו של האדם על הטבע ניכרת ברחבי העולם כולו ודורשת מן הצומח להתאים את עצמו, לשרוד ולהתקיים גם בתנאים אלו. מובן שאין מניעה מלהשתמש גם בצמח הגדל במחוזות מרוחקים כאשר תכונותיו מתאימות, אולם במידת האפשר יש להעדיף צמח מקומי בעל תכונות דומות.
בכל הנוגע לאופני העיבוד והמיצוי של צמחים, הגישה המדעית-מודרנית דוגלת בהעדפת מיצויים מרוכזים ככל הניתן, במטרה להשיג יכולות ריפוי גבוהות יותר של המוצר הסופי המיועד לשימוש. זאת, על פי התפיסה אשר נהוגה גם ברפואה הקונבנציונלית: מרוכז יותר = חזק יותר, חזק יותר = יעיל יותר.
כאן המקום להרחיב מעט את הדיון על אופני העיבוד של צמחים ועל ההתפתחות הטכנולוגית אשר הובילה לייצור של סוגי מיצויים שונים. כמו כן נדון בסיבות לעיבוד צמחים ולהעדפה של סוגי תמציות שונות מהיבטים שונים. לצורך כך נעזרתי בספרו של פרנסיס ברינקר (Brinker, 2004), אשר עוסק בהרחבה בסוגיה מעניינת זו.
שיטות לעיבוד ומיצוי של צמחים וסיבות להעדפתן
הסיבות לעיבוד של צמחי מרפא בימינו הינן ברובן מסחריות או נובעות מטעמי נוחות, ובעצם לא עולות בקנה אחד עם תפיסת העולם הרווחת במרבית המסורות הרפואיות, ואשר שימשה כבסיס להתפתחותן של גישות רפואיות מודרניות יותר, כמו זו של פאראצלסוס, האנמן, באך, סקודר, ווד ואחרים.
יש הטוענים כי קיים הכרח לייבש צמחים עונתיים כדי לאפשר שימוש בהם גם בתקופות אחרות במהלך השנה. בעבר, ייבוש צמחים איפשר אמנם לשאת אותם למסעות ארוכים ולהשתמש בהם בעת הצורך, אך בעיקר כיוון שהיה זה האמצעי הטכנולוגי היחיד לשימור צמחים לאורך זמן. זו גם הסיבה שהמדיום העיקרי למיצוי צמחים היה מימי. מים משמשים לא רק כחומר ממס אלא גם כבסיס לכל צורות החיים על פני כדור הארץ. מרבית התרכובות המצויות בצמחים והמסיסות בעיקר במים הן בעלות חשיבות גבוהה ביותר לתרומה הכוללת של צמחים לבריאות האדם והחי. יתרה מכך, הסרת המים מהצמחים על ידי ייבושם באוויר או בחום, גורמת לשינויים כימיים, אשר אינם מתרחשים בתא החי בסביבתו המימית. המים לא רק חיוניים כמדיום להעברת רכיבים פעילים ביולוגית, אלא גם משמשים כמדיום להמרתם ולהפרדתם, כפי שקורה בתהליכים של ייבוש וכן של מיצוי במים. זו בפני עצמה סיבה להעדפת השימוש בצמח טרי ולא מעובד. אך למרות זאת, בכל התרבויות, מיצוי במים היה אופן השימוש האופטימלי בצמחים אשר לא היו זמינים טריים, או כאשר טעמי נוחות הכתיבו את הימצאותם בפורמט יבש.
בתקופות מאוחרות יותר, בתרבויות שונות כבר למדו להשתמש בחומרים ממסים אחרים פרט למים, ובעיקר באלכוהול, כדי למצות ולשמר צמחים באופן יעיל יותר. אם בוחנים זאת מהיבטים של שימור בלבד, אזי הבחירה במיצוי באלכוהול עדיפה על פני ייבוש הצמח, כיוון שהצמח משתמר טוב יותר ולאורך זמן רב יותר בתמציות מעין אלו. מה גם שפורמט זה מאפשר שימוש בצמח טרי מייד לאחר שנקטף. מהיבטים של יעילות, נמצא כי מיצוי באלכוהול מעצים את תכונותיהם הרפואיות של הצמחים. ההסבר המדעי לכך הוא, שאלכוהול ממיס מרכיבים צמחיים שונים אשר אינם מסיסים במים.
כיום ייבוש צמחים נעשה בעיקר לצרכים מסחריים. העיבוד המינימלי מאפשר לשמר את הצמחים לפרקי זמן ארוכים יחסית, והמשקל המופחת של צמחים יבשים הוא בעל משמעות פיננסית ויתרון מסחרי.
בתחילת המאה ה-19 פותחה שיטה להשגת מיצוי נוזלי בריכוז של 1:1 באמצעות פרקולציה ואידוי. שיטה זו שימשה בעיקר את הרופאים האקלקטים בצפון אמריקה, אשר ניסו לשמר את מורכבותם של הצמחים בד בבד עם העצמת תכונותיהם, ולאפשר שימוש במינונים נמוכים יותר מטעמי נוחות. באותה תקופה הגישה ההומיאופטית אימצה כאמור את השימוש בצמח טרי כבסיס להכנה של תמציות אם, מהן הפיקו אחר כך תרופות הומיאופתיות באמצעות דילול. הרופא האקלקטי ג'ון מילטון סקודר אימץ גם הוא את הגישה על פיה מיצוי של צמחים טריים מייצר תמציות יעילות יותר, ונהג להשתמש בהן במינונים נמוכים אך חומריים. לצורך כך הוא נעזר בשירותיו של ג'ון יורי לויד (John Uri Lloyd), אשר התמחה בפיתוח ובייצור תמציות צמחים על פי הנחיותיו של סקודר (Scudder JM, 1898). הכנות אלו זכו ברפואה האקלקטית לכינוי 'תרופות ספציפיות' או 'טינקטורות ספציפיות', והן נתפסו כבעלות עוצמה מיוחדת, וכן כטהורות ונקיות יותר מטינקטורות שהוכנו מצמחים יבשים (Petersen, 1905).
לאחר מותו של לויד, בסוף שנות ה-30, החל עידן השימוש בצמחים בעיקר לצורך בידוד של מרכיבים כימיים עבור תעשיית התרופות. לאחר שנלמדו ההשפעות של התמציות הופקו מהן מקטעים שונים, ובשלב הבא בודדו המרכיבים שנמצאו כפעילים ביותר מבחינה ביוכימית כלשהי. רוב התרופות התבססו על מולקולות שבודדו מצמחים ועברו מניפולציות שונות, ע"מ להפיק מולקולות חצי-סינתטיות, אשר ניתן להגן עליהם בפטנט ובכך להחזיר את ההשקעה הכספית הגדולה הכרוכה במחקר ופיתוח של התרופה. המחקר בכל הנוגע למרכיבים שבודדו מצמחים הוביל לתקינה (סטנדרטיזציה) של תמציות צמחים בהתאם למרכיבים הפעילים שבודדו מהם, ואשר נמצאו יעילים במחקרים פרמקולוגיים.
בגרמניה, השימוש בתמציות צמחים נשאר כחלק משמעותי מהרפואה הקונבנציונלית, יותר מאשר באמריקה ובמדינות מערביות אחרות, והרגולציה הגרמנית מתייחסת למוצרים צמחיים כמו לתרופות קונבנציונליות. ההתקדמות הטכנולוגית בתעשיית התרופות הובילה לכך, שהדרישות והסטנדרטים לייצור תמציות צמחים הוחמרו בהתאם. כך קרה שתמציות הצמחים הפכו מרוכזות יותר, ומתוך כוונה שיהיו יעילות יותר, ריכוז המרכיב הפעיל בתמצית גדל בהתאם לשינויים בתקן. כמו כן נעשה שימוש בממסים אנ-אורגניים, חלקם רעילים, המאפשר למצות קשת רחבה יותר של מרכיבים צמחיים. השימוש בחומרי תמס רעילים מחייב אידוי מוחלט שלהם לאחר התהליך, וכן שימוש בתוספים שונים, כדי להיפטר מהרעילות של הממסים וכדי להפיק את המוצר הסופי בפורמט יבש או כטבליות.
כאן אולי המקום לציין כי במקרים רבים, תמציות של צמח אשר הוסר מהן 'המרכיב הפעיל', עדיין מראות פעילות רפואית משמעותית. מכאן ש'המרכיב הפעיל' איננו בהכרח המרכיב הפעיל היחיד או העיקרי של הצמח. למורכבות של הצמח השלם יש מספר יתרונות ובמקרים רבים מתקיימת סינרגיה חיובית בין מרכיבי הצמח השונים. במקרים רבים, מרכיבים שהם לכאורה 'לא פעילים', עשויים למלא תפקיד פעיל בשיפור היציבות, המסיסות והזמינות הביולוגית של המרכיבים 'הפעילים' בצמח. נוכחותם של מרכיבים רבים בצמח עשויה למתן ואף למנוע תופעות לוואי, שלעתים נגרמות מפעילות מרכיב פעיל בודד של צמח או של תמצית תקנית, בה מצוי מרכיב זה בריכוז גבוה.
דילמה של הרבליסט:
ייצור תעשייתי מול ייצור עצמי
בעידן המודרני, רוב המטפלים אינם עוסקים באופן עצמאי ברקיחה ובמתן של תרופות צמחיות, והם מעדיפים להפנות את מטופליהם לרכוש מוצרים של חברות ומפעלים שונים הפעילים בענף. הביקוש ההולך וגדל לתרופות צמחיות בעולם המערבי הביא לגידול בנתח השוק של התעשייה. בשנת 2005 הוערך שוק צמחי המרפא בארה"ב בכ-4.4 מיליארד דולר בשנה (Blumenthal et al, 2006). כיוון שכך, השוק מוצף בתוספי תזונה שונים אשר מכילים את הצמחים המבוקשים ביותר על פי צו האופנה האחרון. צמחים כגון מיני קיפודנית (
Echinacea sp.), ג'ינקו דו-אונתי (
Ginko biloba) ופרע מחורר (
Hypericum perforatum), הפכו למבוקשים ביותר בארה"ב במהלך שנות ה-90'. עם זאת, בשל היעדר פיקוח, השוק הוצף בסחורה מאיכות נמוכה. הצרכנים התאכזבו מהתוצאות שהפיקו רוב המוצרים ובמהרה התהפכה המגמה, ובמהלך השנים 2003-1998 חלה ירידה של כ-27.5%, 71% ו-85.6% בהתאמה במכירות מוצרים שהכילו את הצמחים הללו (Gee, 2006).
סיבות וגורמים רבים יכולים לפגוע באיכות הסחורה: טעות בזיהוי הצמח במהלך הקטיף, קטיף של צמח שלא בעונה המתאימה או בעודו צעיר מדי, הליך ייבוש תוך חשיפה לשמש או לחום גבוה מדי, תנאי אחסון לא נאותים, משך אחסון ארוך מדי, מעבר של הסחורה בין ידיים רבות עד הגעתה ליצרן, בעיות היגיינה לאורך כל התהליך ועוד. גם אם אנו מניחים כי כוונות היצרן טהורות, אנו צריכים לסמוך על כך שהוא יודע לרכוש חומר גלם שאינו ישן מדי, לבצע זיהוי מדויק של הצמחים, להשתמש בחלקי הצמח המתאימים ועוד. כמו כן אין לנו שום שליטה על האופן בו מתבצע הליך המיצוי: האם הוא מערב חום גבוה או תנאי לחץ, האם נעשה שימוש בממסים לא אורגניים, מה השיקולים בקביעת היחס בין חומר הגלם הצמחי לממסים, מה ריכוז האתנול/מים במידה שהם משמשים כממסים, מה משך המיצוי ועוד. בנוסף לכל אלה, קיים חשש כי מוצרים אשר מתיימרים להכיל צמחים מבוקשים שמחירם בשוק הסחורות גבוה, מכילים תחליפים זולים של הצמח המבוקש, כמו למשל במקרה של חותם הזהב (
Hydrastis canadensis) ומיני קיפודנית (
Echinacea sp.).
בתרבות המערבית-מודרנית העכשווית, רוב השימוש בצמחים לצרכים רפואיים הינו בעיקר בעל אופי חומרי ומושפע בקלות רבה ממניעים אופנתיים, מסחריים ושיווקיים. ביטויים אופייניים לכך הם, למשל:
העדפת צמחים מיובאים ואקזוטיים על פני צמחייה מקומית.
העדפת רקיחות תעשייתיות, נטולות אנרגיית חיים, על פני הכנות מסורתיות.
העדפת צמחים מיובשים כחומר גלם על פני צמחים טריים.
שימת דגש על אלמנטים כימיים ולא על אלמנטים אורגנולפטיים, כלומר קביעת תקן איכות של צמח על פי מרכיביו הפעילים במקום על פי החושים: מראה, צבע, מרקם, ריח, טעם, ואפילו צליל, האופייניים לצמח.
העדפה אוטומטית כמעט של מינונים גבוהים על פני מינונים נמוכים, ללא תשומת לב והתבוננות עמוקה על השפעותיהם של הצמחים על הגוף, על הנפש ועל הרוח.
העדפת צמחים על פני תרופות, אך ורק מכיוון שקיים ביקוש לטיפולים "טבעיים".
מבצעי שיווק אגרסיביים לעידוד צריכה (מיותרת) של תכשירים צמחיים.
כל הבעיות שצוינו תקפות הן לגבי יצרנים גדולים והן לגבי יצרנים קטנים ופרטיים. יתרונם של הראשונים בכך שעומדים לרשותם האמצעים הכלכליים לעמוד בדרישות רגולטוריות מחמירות, כפי שהדבר נהוג בגרמניה וכפי שמסתמן בימים אלו גם בארה"ב ובאירופה.
אופני הכנה מצמחים טריים
פרנסיס ברינקר (Brinker, 2004) מציע שימוש בכמוסות המכילות צמחים שלמים וטריים, אשר עברו ייבוש בהקפאה ונטחנו לאבקה. כך, לטענתו, ניתן לשמר את האיכויות האנרגטיות והפיטו-כימיות של הצמח באופן שמאפשר גם שימוש נוח, וזאת באמצעים טכנולוגיים פיזיקליים כגון לחץ, להבדיל מהאמצעים הכימיים המקובלים בתעשייה.
אופני הכנה אפשריים נוספים מצמחים טריים הינם:
• השרייה של צמח טרי בתמיסה מימית-אלכוהולית, בטמפרטורת החדר, בדומה לאופן בו מכינים טינקטורות מצמחים מיובשים.
יש לזכור כי צמח טרי מכיל הרבה נוזלים, במקרים רבים כ-80% ממשקלו, ולכך יש השלכות על חישוב ריכוז האלכוהול בכלל המדיום הנוזלי. בכל אופן, ניתן להגיע לריכוזי אלכוהול של 60-70% המאפשרים מיצוי יעיל של מרבית הצמחים, כולל אלו המכילים חומרים קשי תמס. למיצוי של חומרים המסיסים רק בריכוז אלכוהול גבוה מ-90%, השימוש המומלץ הוא בצמח יבש.
עוד חשוב לזכור, כי במרבית המקרים, טינקטורה מצמח טרי מרוכזת פחות מטינקטורה מצמח יבש, ולכן עשויות להיות לכך השלכות בכל הנוגע למינון. (נושא זה ראוי לדיון נפרד, מחוץ למסגרת מאמר זה.)
• סחיטת מיץ מהצמח באמצעות מכשור מתאים, בדומה לאופן בו סוחטים עשב חיטה. במיץ המתקבל רצוי להשתמש מייד, כיוון שאנזימים מתחילים לפעול ולגרום לפירוק של מרכיביו השונים. כמו כן, מיץ טרי עלול לתסוס ולהתקלקל במהרה.
דרכים למניעת הפירוק האנזימטי ולשימור המיץ:
§ קירור או הקפאה - הליך זה אינו מושלם; עד להשלמתו כבר עלולה להתקיים פעילות אנזימטית. הקפאה משמרת את המיץ לאורך זמן.
§ פיסטור - הליך זה משמש בעיקר את תעשיית המיצים הסחוטים. פיסטור עלול לפגוע, פרט לאנזימים, גם במרכיבים נוספים.
§ הוספת אלכוהול למיץ טרי של צמח, כך שהריכוז הסופי יהיה לפחות 22%. אלכוהול בריכוז זה גורם לדנטורציה של האנזימים ומנטרל אותם, וכמו כן הוא מונע תסיסה. הליך זה מאפשר שימור של מיץ טרי לאורך זמן רב. זהו האופן המקובל לשימור מיצי צמחים טריים לצרכים רפואיים (Brinker, 2004).
שימוש בצמחים טריים - ההיבט הבטיחותי
השימוש בצמחים טריים דורש במקרים מסוימים זהירות מיוחדת, כדי להבטיח התאמה, יעילות וחוסר רעילות. ראוי להביא זאת בחשבון כאשר משתמשים בצמח טרי.
• יש צמחים אשר בעודם טריים עלולים להיות בעלי רעילות גבוהה יחסית, או לגרום לתופעות בלתי נעימות. בחלק מהמקרים, לאחר ייבושם, צמחים אלו בטוחים לשימוש. לדוגמה, קליפת גזע טרייה של מיני אשחר (Rhamnus purshiana /R. frangula) מכילה מרכיבים הגורמים לגירוי, והשימוש בה עלול לגרום לעוויתות ולכאבי מעיים קשים. מרכיבים אלה מומרים למרכיבים בעלי השפעה מתונה יותר לאחר ייבוש, ולעתים אף לאחר יישון של קליפת הגזע במשך שנה לפחות. אז, הקליפה בטוחה לשימוש ויעילה לטיפול בעצירות בשל פעילותה המשלשלת (Brinker, 2004).
• כאשר עושים שימוש במיצי צמחים טריים, יש לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע למינון הנצרך. זאת, כיוון שבשל ההסרה של סיבי הצמח, הזמינות הביולוגית של שאר מרכיביו גבוהה יותר מאשר בצריכה של הצמח השלם. מומלץ להשתמש במיצי צמחים טריים רק מצמחים עדינים, אשר רעילותם ידועה כנמוכה (Brinker, 2004).
מסקנות ודיון
רפואת הצמחים הינה תחום הוליסטי מגוון ומעניין, המשלב בתוכו גישות מסורתיות ומודרניות, אמפיריות ורציונאליות, רוחניות וחומריות. תפיסת העולם ואורח החיים המערבי והמודרני מעודדים בעיקר את הקשר החומרי בין האדם לצמחים, על פי גישה רציונלית, אנליטית ורדוקציוניסטית, תוך המעטה בחשיבותה של הרפואה האמפירית ותוך התעלמות מהקשר הרוחני העמוק שקיים בין האדם לצמחים. קשר זה בא לידי ביטוי בתרבויות המסורתיות לאורך אלפי שנים, ובמקומות רבים ברחבי העולם הוא נשמר עד היום.
על פי תפיסת העולם הרווחת במרבית המסורות הרפואיות, ואשר בדורות האחרונים הנחתה הוגי דעות כמו פאראצלסוס, האנמן, באך, סקודר, ווד ואחרים, גם אני סבור כי הטבע נמצא בשאיפה מתמדת לאיזון. שאיפה זו מתאפיינת גם בסימביוזה הדדית בין האדם, החי, הצומח והדומם, המתקיימים יחדיו בכדור הארץ. אם נשאף להכיר את הצמחים אשר חיים בסביבתנו וללמוד על סגולותיהם ותכונותיהם המרפאות, נוכל בכל עת למצוא את הצמח המתאים ביותר לצרכינו הרפואיים, ללא צורך ביבוא של צמחים אקזוטיים או בשימור של צמחים עונתיים מקומיים.
אפשרי גם שימוש במיצויים אלכוהוליים או במיצים שנסחטו מצמחים טריים ושומרו באלכוהול, וזאת מטעמי נוחות וזמינות בעבודה השוטפת של איש המקצוע העסוק.
ייצור כמוסות ע"י ייבוש בהקפאה תוך שימוש בלחץ, וטחינה של הצמח כפי שמציע ברינקר, עלול לדעתי לפגוע באנרגיית החיות של הצמחים ולפיכך גם בסגולות ובתכונות המרפא שלהם, בדומה לתהליכי ייבוש אחרים. עם זאת, שיטה זו עדיפה בעיני על פני שימוש בתמציות יבשות מרוכזות ו/או מתוקננות. בכל הנוגע לאלה אני סבור, שלמרות יתרונותיהן (ריכוז גבוה, עוצמה מוגברת, בקרת איכות, וכן גם נוחות ייצור, אחסון ושימוש), תמציות אלו אינן מסוגלות להפיק את מלוא הפוטנציאל הרפואי הגלום בצמח השלם והטרי, ובמיוחד בשל שיטות הייצור העושות שימוש בממסים שאינם אורגניים ולעתים אף רעילים, בחום ובמניפולציות כימיות שונות. רוב ההכנות הצמחיות המרוכזות הללו חסרות את המאפיינים האנרגטיים של הצמחים ובמיוחד את הטעם והריח האופייניים להם. נשאלת השאלה: האם אובדן המאפיינים האנרגטיים הללו פוגע בסגולות ובתכונות המרפא של הצמחים - גם אם לכאורה לא נגרמו שינויים מהותיים מבחינת ההרכב הכימי - על אחת כמה וכמה, כאשר נעשים שינויים, לעתים חדים, בהרכב הכימי של תמציות מתוקננות בהשוואה לצמח השלם.
יש היגיון, ואולי אפילו הכרח, שההרבליסט הקליני יהיה מסוגל להשתמש באופן עצמאי בצמחים טריים, ולו רק כדי לדאוג לכך שהמטופל יקבל את הצמח המתאים, באיכות גבוהה, באופני הרקיחה וההכנה הרצויים. הדבר דורש אמנם היכרות בוטנית של הצמחים וידע בכל הנוגע לזיהוים המדויק ולקביעת איכותם, בעיקר באמצעות החושים (זיהוי אורגנולפטי ומאקרוסקופי). לעומת זאת, השימוש בצמחים טריים שנקטפו על סמך זיהוי בוטני מצריך פחות ידע והבנה בזיהוי וקביעת איכות באמצעות מכשור מתקדם (זיהוי מיקרוסקופי, כרומוטוגרפי ועוד). בנוסף נדרשים ידע והבנה בכל הנוגע לאופני ההכנה הרצויים, כמו גם ציוד ואביזרים מתאימים.
אני סבור שכל מטפל רציני צריך לשאוף להשגת ידע בנושאים הללו, על מנת להיות עצמאי בעבודתו. אני מאמין כי עצם המגע הפיזי והרוחני עם הצמחים, הנובע מההתעסקות בעניין, תורם למטפל ומעצים את יכולותיו להשתמש בצמחים לצורכי ריפוי. בהקשר זה, תמוה בעיני כי מטפלים רבים לא רק שלא באו במגע פיזי כלשהו עם הצמחים בהם הם עושים שימוש, טריים או יבשים, אלא שבמקרים רבים הם אף לא ראו תמונה שלהם מעולם. הרבליסטים המתגוררים בסביבה עירונית מוזמנים לצאת מדי פעם לסיור בטבע באזור מגוריהם, להכיר את הצמחייה המקומית ולהשתמש בה לצרכים מקצועיים וקליניים.
במקומות שונים בעולם, ובעיקר בבריטניה ובאוסטרליה, האיגודים המקצועיים, משרד הבריאות והמערכת הרגולטורית מבינים את הצורך בהכשרת המטפלים להיות בעלי יכולת לעצמאות בעבודתם, ועל כן דואגים שתכניות הלימוד יכללו את התחומים הרלוונטיים בהיקף וברמת הלימוד המתאימים, מתוך כוונה לאפשר לאנשי המקצוע הקליניים לשמר את אופני ההכנה והשימוש המסורתיים, תוך שמירה על ביטחון הציבור. כולי תקווה שנשכיל לקדם מהלכים מסוג זה גם בישראל, בראש ובראשונה בהכשרתם של מטפלים מקצועיים, בעלי יכולת חשיבה עצמאית, המסוגלים לשלב ידע תיאורטי ויכולות מעשיות, ואשר שורשיהם נטועים עמוק במסורת של רפואת הצמחים וראשם פתוח להתעדכן ולשלב את התפתחויות המדעיות האחרונות, בעולם ובתחום הנעים במהירות קדימה, וכמו כן כדי לבסס את מעמדו של תחום רפואת הצמחים בישראל, כך שיתאפשר לאנשי המקצוע ליישם באופן עצמאי את גישתם והבנתם, באופן חוקי, מתוך הכרה ביכולתם להשיג ריפוי ומבלי לחשוש לבטיחות הציבור.
חלק זה של המאמר קידם את הרעיון של העדפת השימוש בצמחים טריים ומקומיים. חשוב להדגיש שעל פי תפיסתי והבנתי, אין בהעדפה של אמצעי אחד משום פסילה או ביטול הרלוונטיות של אמצעים אחרים, אלא רק מיקומם כמשניים בסדר העדיפות. בכל אופן, כדי שהצעתי, שהיא תיאורטית ביסודה, תהפוך למעשית - יש מקום להציג את מגוון האפשרויות העומדות בפני ההרבליסט הקליני המעונין ליישם הצעה זו, ולהסתמך על צמחים טריים שמקורם באדמת ארץ ישראל. לכך מוקדש החלק השני של המאמר.
חלק ב' - שימוש בצמחייה טרייה ומקומית בארץ-ישראל
צמחיית ארץ ישראל
ארץ ישראל ממוקמת באזור מפגש בין שלוש יבשות: אירופה, אסיה ואפריקה. בשטח מצומצם זה ישנם מספר אזורי אקלים: ים תיכוני, מדברי וערבתי. מיקום זה מהווה גם נקודת מפגש בין ארבעה אזורים פיטו-גיאוגרפיים, או אזורי צמחייה שונים: האזור הים תיכוני, האזור האירנו-טורני, האזור הסהרו-ערבי והאזור הסודני. הצמחים, אשר מקורם בתנאי אקלים שונים ומנוגדים, יוצרים נוף מגוון הכולל חורשים, גריגות, בתות, צומח שטח וצומח ערוצים. המבנה הטופוגרפי הייחודי לאזור, כמו גם תופעות גיאולוגיות כגון בקע ים המלח והשלכותיו האקלימיות, תורמים לעושר הרב במשאבי הטבע ולהיצע הצמחים הרחב והמגוון
(Lev & Amar, 2000; זהרי, 2001). על פי מידע עדכני משנת 2007, גדלים בארץ ישראל 2,388 מינים של צמחי בר. באזור החרמון גדלים עוד 170 מינים אשר ביחס לארץ ישראל הם בלעדיים (שמידע ופולק, 2007).
נתונים אלה מעידים על העושר והמגוון של הצמחייה בארץ ישראל. על פי תפיסת העולם שהוצגה בחלקו הראשון של המאמר, לכל צמח יש פוטנציאל רפואי כלשהו. פוטנציאל זה עשוי להתגלות לבעלי החיים ולבני האדם, בין אם באמצעות ניסוי וטעייה, קשרי סיבה-תוצאה או באמצעים בעלי היבטים רוחניים שונים הנובעים מתקשורת בין החי לצומח, כגון שיחה, שירה, מוזיקה, טקסיות, מדיטציה, חזיונות וחלומות. ואכן, לפחות 700 מיני צמחים הגדלים באזור ארץ ישראל מתועדים במחקרים אתנו-בוטניים שנערכו באזור מאז שנות השלושים של המאה הקודמת (Ali-Shtayeh et al, 2000).
אם כן, מהן הסיבות לכך שקיימת נטייה להסתמך על צמחי מרפא מיובאים מארצות אירופה, אמריקה ואסיה, במקום להעדיף את השימוש בצמחייה המקומית המגוונת שנמצאת כאן ממש מתחת לאפינו ?
סיבה אחת היא, שמרבית תושבי ישראל היגרו לכאן ממדינות שונות, ואין להם קשר ישיר רציף עם הצמחייה המקומית. אכן, מרבית המידע לגבי שימוש בצמחיית האזור לצרכים רפואיים מגיע מהאוכלוסיה הערבית, הדרוזית והבדואית בארץ ישראל. סיבה נוספת היא הידלדלות היקף הידע בקרב אוכלוסיות אלו. הנתונים העולים מסקירת מחקרים אתנו-בוטניים ואתנו-פרמקולוגיים שהתפרסמו במהלך 28 השנים האחרונות מעידים על כך שישנה ירידה הדרגתית ומשמעותית במגוון ובכמות של הצמחים המשמשים לצרכים רפואיים באזור (Said, 2002).
סיבה נוספת היא, שמספר הצמחים באירופה, אמריקה ואסיה, המוכרים ברפואת הצמחים הקלינית כ'צמחי מרפא', גבוה יותר באופן יחסי, והדבר יוצר רושם שהצמחייה באזורים ההם 'מבורכת' יותר בסגולות מרפא. לדוגמה, המטריה מדיקה הסינית, כפי שהיא מתוארת בספרות המקצועית במערב, כוללת בין 670-530 מיני צמחים (Bensky et al, 2004; Chen & Chen, 2004), המטריה מדיקה האיורוודית מונה מעל ל-500 מיני צמחים (Pandey, 2002), הפרמקופיאה הגרמנית כוללת כ-380 מיני צמחים (Klein et al, 1998), הפרמקופיאה הבריטית כוללת כ-232 צמחים (BHP, 1983) והמטריה מדיקה הצפון אמריקאית מונה בין 312-260 מיני צמחים (Ellingwood, 1919; Felter HW, 1922).
סביר להניח שאנו מכירים פחות 'צמחי מרפא' מאזורנו, משום שרוב המידע לגבי השימוש הרפואי בצמחי האזור לא תועד באופן רציף לאורך ההיסטוריה, וגם משום שהיקף המחקר האתנו-בוטני והאתנו-פרמקולוגי באזור מצומצם. זאת, בהשוואה לתיעוד הרציף של מידע על צמחים רפואיים בסין ובהודו, לתיעוד הנרחב שהתבצע באירופה בשל הפריחה המדעית בתקופת הרנסנס, ולמחקר המקיף של המתיישבים החדשים בצפון אמריקה, אשר תיעדו את השימוש הרפואי של הילידים האינדיאנים בצמחים המקומיים.
סיבה נוספת היא, שגם כאשר המידע המסורתי תועד או נחקר, הוא בדרך כלל הסתכם במספר התוויות סתומות לגבי כל צמח, וזוהי מגבלה מבחינה מקצועית וקלינית. התוצאה היא, שלמרות השימוש הרפואי בצמחים המקומיים על ידי יושבי הארץ במשך השנים, אין בנמצא מטריה מדיקה ארץ-ישראלית היכולה לשמש גם את אנשי המקצוע הקליניים.
בנוסף, מטפלים רבים מעדיפים לפנות לצמחים ממחוזות אחרים, אשר המידע לגביהם זמין ומקיף ומופיע בדרך כלל כחלק מתיאוריה ומפילוסופיה רפואית וכן נשען על גישה מקצועית וקלינית רחבה ומעמיקה. דוגמאות לכך יכולים להיות צמחי מרפא סיניים כחלק מהרפואה הסינית המסורתית, צמחי מרפא הודיים כחלק מהרפואה האיורוודית, צמחי מרפא אירופיים כחלק מהרפואה היוונית-רומית ומרפואת הצמחים הקלאסית בתקופת הרנסנס, וצמחי מרפא צפון אמריקאיים כחלק מהרפואה האינדיאנית, הפיזיו-מדיקלית והאקלקטית.
מעניין, שבשנים האחרונות קיימת מגמה להשתמש בצמחים מערביים על פי עקרונות רפואיים מסורתיים-מזרחיים ולהפך. פריצת הדרך בעניין זה ניתנת ליישום גם בעבור צמחים מקומיים מאזור ארץ ישראל, ובכך ניתן גם להרחיב ולהעמיק את המידע לגביהם, מהיבטים קליניים.
מטריה מדיקה ארץ-ישראלית
את הצמחייה המקומית באזורנו ניתן לחלק לכמה קבוצות בהקשר לשימושיהם הרפואיים:
• מיני צמחים אנדמיים, אשר שימשו את יושבי האזור. לדוגמה: לוף ארץ-ישראלי (Arum palestinum), חורשף מצויץ (Atractylis comosa), כרכום חורפי (Crocus hyemalis), קנרס סורי (Cynara syriaca), חוחן הקנרס (Onopordum cynarocephalum), אזובית המדבר (Origanum dayi), ריבס המדבר (Rheum palestinum), אוכם מדברי (Suaeda asphaltica), בוצין המדבר (Verbascum eremobium).
• מיני צמחים אשר שימשו את יושבי האזור, וקיים מידע על שימוש במינים קרובים אליהם באזורים אחרים. לדוגמה: אכילאה ריחנית (Achillea fragrantisima), חוטמית זיפנית (Alcea setosa), עולש מצוי (Cichorium pumilum), פרע מסולסל (Hypericum triquetrifolium), כתלית יהודה (Parietaria judaica), אשחר רחב-עלים (Rhamnus alaternus), פיגם מצוי (Ruta chalapensis), צתרה ורודה (Satureja thymbra), קיסוסית קוצנית (Smilax aspera), סרפד הכדורים (Urtica pilulifera).
• מיני צמחים בעלי תפוצה רחבה, אשר שימשו את יושבי האזור, וקיים מידע על שימוש בהם באזורים אחרים. לדוגמה: גזר קיפח (Daucus carota), שומר פשוט (Foeniculum vulgare), מרוביון מצוי (Marrubium vulgare), מליסה רפואית (Melissa officinalis), זית אירופי (Olea europea), רגלת הגינה (Portulaca oleracea), עצבונית החורש (Ruscus aculeatus), גדילן מצוי (Silybum marianum), גרגרנית יוונית (Trigonella foenum-graecum), ורבנה רפואית (Verbena officinalis).
• צמחים בעלי תפוצה רחבה, אשר לא שימשו את יושבי האזור, וקיים מידע על שימוש בהם באזורים אחרים. לדוגמה: מרגנית השדה (Anagallis arvensis), חלבלוב השמש (Euphorbia helioscopia), גדותן הביצות (Eupatorium cannabinum), אל-ציצית לבן (Eclipta prostrate), קוטב מצוי (Tribulus terrestris), שנית גדולה (Lythrum salicaria), עטיה זעירה (Aphanes arvensis), לכיד הנחלים (Xanthium strumarium), צפצפה שחורה (Populus nigra), רב-מוץ מחוספס (Achyrantes aspera).
בשל הסיבות שצוינו למעלה, שלוש הקבוצות האחרונות מעניינות ביותר הן מבחינה מחקרית והן מבחינות מקצועיות וקליניות. מהבחינה הקלינית מעניינים במיוחד הצמחים אשר המידע הזר לגביהם משקף גישה רפואית ותפיסה תיאורטית, מקצועית וקלינית רחבה ומעמיקה.
מסריקה של ספרות הרבליסטית מקצועית-קלינית המקובלת ברפואת הצמחים האירופית, האמריקאית והסינית עולה, כי על 96 מיני צמחים הגדלים בר בארץ ישראל קיים מידע קליני רחב ומעמיק. בנוסף, ישנם 28 מיני צמחים הגדלים בר בארץ, אשר שימשו את האוכלוסיה המקומית לצרכים רפואיים, ומין קרוב אליהם משמש לצרכים רפואיים באזורים אחרים. מהדמיון בהתוויות ובאופי השימוש ניתן להסיק, כי המין המקומי יכול לשמש כחלופה למין הזר. (זהרי, 2001; פרגמן ואחרים, 2004;
(Chen & Chen, 2004; Hoffman, 2003; Holmes, 2006; Holmes & Wang, 2002; Wood, 2008
בנקודה זו כדאי לציין, שבשלב זה טרם בוצעה סריקה מקיפה ומלאה של הספרות ההרבליסטית ההודית/איורוודית, ועל כן בשלב זה אין בעבודה זו אזכור של צמחי מרפא הודיים הגדלים בר בארץ, כדוגמת ויתניה משכרת (
Withania somniferum).
מסריקה של מחקרים אתנו-בוטניים ואתנו-פרמקולוגיים שנערכו בישראל ובאזור במהלך 25 השנים האחרונות עולה, כי 42 מבין מיני הצמחים הללו היו בשימוש על ידי האוכלוסיה המקומית בארץ ישראל (פלביץ ואחרים, 1987), (Ali-Shtayeh et al, 2000; Said et al, 2002).
בספריו, נסים קריספיל מתאר שימוש בקרב יושבי הארץ גם בעבור 25 מיני צמחים נוספים (קריספיל, 2000(.
במקרים לא מעטים, קיימת חפיפה כזו או אחרת בין המידע שמגיע מתושבי האזור לבין זה העולה מהספרות המקצועית הבין-לאומית, בכל הנוגע להתוויות ולאופני השימוש. עם זאת, קיים פער משמעותי בהיקף המידע לגבי כל צמח, וכמו כן באופן בו הוא מפורט, ברמת הדיוק בפרטים עצמם וברלוונטיות הקלינית שלו. לגבי 57 צמחים, המהווים כ-47% מכלל הצמחים הנ"ל, לא קיים כל תיעוד לשימוש בקרב האוכלוסיה המקומית בארץ ישראל.
כאשר מסווגים את 124 הצמחים הללו על פי קטגוריית הפעילות העיקרית שלהם מסתבר, כי הם מהווים בסיס למטריה מדיקה ישראלית, אשר מקיפה את מרבית קטגוריות הפעילות העיקריות של צמחי המרפא, הנמצאות בשימוש מקצועי-קליני. הטבלה הבאה מציגה את הבסיס למטריה מדיקה ישראלית זו. היא בנויה כך, שכל צמח מופיע תחת קטגוריית הפעילות העיקרית המאפיינת אותו ואשר נובעת מהשימושים הרפואיים העיקריים שלו. החלוקה מבוססת ספרות מקצועית מגוונת הכוללת את עבודותיהם של ההרבליסטים פיטר הולמס, מת'יו ווד ודיוויד הופמן, הפרמקופיאה הבריטית, כתבים אקלקטיים ופיזיומדיקליים, וספרות מרפואת הצמחים הסינית וההודית (איור-וודה). כמובן שבאופן תיאורטי, צמחים בעלי טווח פעילויות מגוון יכלו להופיע תחת מספר קטגוריות פעילות שונות. אולם בטבלה שלפניכם, רק כאשר קטגוריית הפעילות העיקרית של הצמח חופפת לקטגוריית פעילות ראשית אחרת בטבלה, הצמח מופיע בשתיהן. לדוגמה, הצמח רוזמרין רפואי (
Rosmarinus officinalis) הינו 'ממריץ' ובאופן ספציפי 'ממריץ מערכת לב וכלי דם'. כ'ממריץ' הוא גם באופן ספציפי 'ממריץ עצבי' ועל כן מופיע תחת שתי קטגוריות פעילות אלה.
הערות:
א. עיקר המטריה מדיקה מבוססת על 96 מיני צמחים המקובלים בשימוש ברפואת הצמחים הקלינית המודרנית באירופה, אמריקה וסין, וגדלים בר בארץ ישראל.
ב. חלק קטן מן המטריה מדיקה מבוסס על 28 מיני צמחים הגדלים בר בארץ, אשר שימשו את האוכלוסיה המקומית לצרכים רפואיים, ואשר מינים קרובים אליהם מקובלים בשימוש ברפואת הצמחים הקלינית המודרנית באירופה, באמריקה ובסין. בשל הדמיון בהתוויות ובאופי השימוש ניתן להסיק, כי המין המקומי יכול לשמש כחלופה למין הזר. עם זאת, כיוון שכמות המידע לגבי מינים מקומיים אלו, מהיבטים קליניים ובטיחותיים, מוגבלת, יש להשתמש בהם בזהירות עד שייצבר מידע מספיק.
ג. המטריה מדיקה אינה מכילה מיני צמחים רבים הגדלים בר בארץ ומקובלים בשימוש רפואי בקרב האוכלוסיה המקומית מכיוון שהם אינם מצויים בשימוש נרחב בספרות המקצועית שנסקרה לצורך עבודה זו. יש מקום לשקול את הכללתם במטריה מדיקה בהמשך, בהסתמך על סקירה של ספרות מקצועית נוספת.
ד. חלק מהצמחים המופיעים במטריה מדיקה גדלים בר בארץ אך מוגדרים כ'גרים'. צמחים אלו חדרו לארץ מאזורים אחרים, שלא על דעתו של האדם.
ה. המטריה מדיקה אינה מכילה צמחי-תרבות מעשה ידי אדם.
הערה חשובה:
חלק מהצמחים המופיעים במטריה מדיקה גדלים בר בארץ אך תפוצתם מוגבלת ביותר או שהם בסכנת הכחדה, רבים מהם אף מוגדרים כצמחים 'אדומים'.
צמחים אחרים בטבלה מוגדרים על פי חוק כמוגנים, זאת על אף שרבים מהם נפוצים מאוד בבר.
מקרא:
Ñ - צמח בסכנת הכחדה.
p - צמח מוגן.
בשום פנים ואופן אין לפרש את הימצאותם של צמחים אלה במטריה מדיקה כהמלצה ללקט אותם מן הבר. כאשר אנו באים לעשות שימוש בצמחים, חשוב שנדע לכבד ולהעריך אותם ואת תרומתם, ונשמור על הסימביוזה ההדדית על ידי הימנעות מהפרה בוטה של האיזון בסביבה בה אנו חיים.
מטריה מדיקה ארץ-ישראלית - חלוקה לקטגוריות פעילות
קטגוריית
פעילות ראשית
תת-קטגוריית
פעילות
שם הצמח (עברי + בוטני)
וחלק הצמח בשימוש
חלופה למין קרוב הגדל בחו"ל
מייזעים
diaphoretics
מקדמי הזעה חמימים
warming diaphoretics
מרגנית השדה (צמח שלם)
Anagallis arvensis
(Whole plant)
מקדמי הזעה קרירים
cooling diaphoretics
נענה קירחת (עלים)
Mentha spicata (Folia)
נפית כפופה (עלים)
Nepeta curviflora (Folia)
N. cataria
Ñ אבוטילון הודי (עלווה)
Abutilon indicum (Herba)
Ñ אגמית רבת-שורשים (עלווה)
Spirodela polyrhiza (Herba)
Ñ סמבוק שחור (פרחים)
Sambucus nigra (Flora)
ורבנה רפואית (עלווה)
Verbena officinalis (Herba)
משתנים
diuretics
אגרופירון זוחל (שורש)
Agropyron / Elymus repens / hispidus (Radix)
p חצב מצוי (פקעת)
Urginea / Scilla maritime (Bulbus)
שינן עב שורש (עלווה)
Taraxacum megalorrhizon (Herba)
T. officinalis
Ñ כף-צפרדע לחכית (קנה שורש)
Alisma plantagoaquatica (Rhizoma)
סמבוק שחור / עשבוני (קליפת גזע)
Sambucus nigra / S. ebulus (Bark)
חלבלוב השמש (עלווה)
Euphorbia helioscopia (Herba)
אבוטילון תאופרסטוס (זרע)
Abutilon theophrastii (Semen)
משלשלים
laxatives /
purgatives
אשחר ארצישראלי/רחב עלים
(קליפת גזע)
Rhamnus palaestinum /
R. alaternus (Cortex)
R. purshiana /
R. crocea /
R. frangula /
R. catharticus
כסיה מחודדת (עלים)
Senna italica (Folia
)
Cassia acutifolia / senna
(S. alexandrina)
ריבס המדבר
(שורש)
Rheum palaestinum (Radix)
R. officinale /
R. palmatum
קיקיון מצוי (שמן)
Ricinus communis (Oil)
מכייחים
expectorants
מקדמי כיוח
חמימים וממריצים
warm stimulant expectorants
p אורן ירושלים (עלים)
Pinus halepensis (Folia)
P. sylvestris
p צתרה ורודה (עלווה)
Satureja thymbra (Herba)
S. montana
מקדמי כיוח
קרירים ומרגיעים
cool sedative
expectorants
אקליפטוס המקור (עלים)
Eucalyptus camalidulensus (Folia)
E. globules /
E. radiate
מרוביון מצוי (עלווה)
Marrubium vulgare (Herba)
Ñ דסקורניה מנוצה (זרע)
Descurainia sophia (Semen)
מקדמי מחזור נשי
stimulant emmenagogues
נענה הכדורים (עלווה)
Mentha pulegium (Herba)
פיגם מצוי (עלווה)
Ruta chalapensis (Herba)
R. graveolens
מחזקים
tonics
מחזקי אנרגיה כלליים
general tonics / adaptogens
שיבולת שועל נפוצה (עלווה)
Avena sterilis (Herba)
A. sativa
מתקתקים
מחזקי מערכת העיכול
sweet digestive tonics
p שוש קירח (שורש)
Glycyrrhiza glabra (Radix)
מחזקי מערכת
לב וכלי דם
cardio-tonics
מיני עוזרר (פרי ופרחים)
Crataegus spp.
(Fructus & Flores)
מחזקי מערכת השתן
urinary tonics
גדותן הביצות (עלים)
Eupatorium cannabinum (Folia)
Ñ חרחבינה חופית (שורש)
Eryngium maritimum (Radix)
שומר פשוט (זרע)
Foeniculum vulgare (Semen)
מרירים
מחזקי (/ ממריצי) מערכת העיכול
bitter digestive tonics (/ stimulants) / choleretics / cholagogues
גדילן מצוי (זרע)
Silybum marianum / Carduus marianus (Semen)
סלק מצוי (עלים)
Beta vulgaris (Folia)
Ñ ערבז סוככני (עלווה)
Centaurium erythraea (Herba)
קרצף מבורך (עלווה)
Cnicus / Carduus benedictus (Herba)
מחזקי רחם
ומערכת רבייה נשית
reproductive
& uterine tonics
p ורד הכלב (פרחים)
Rosa canina (Flores)
נזמית לבנה (צמח שלם)
Lamium moschatum / (album) (Whole plant)
שיח אברהם מצוי (פרי)
Vitex agnus-castus (Fructus)
מחזקי מערכת רבייה גברית
קוטב מצוי (פרי ועלווה)
Tribulus terrestris (Fructus & Herba)
ממריצים
stimulants
ממריצי מערכת
לב וכלי דם
warm cardiovascular stimulants
חרדל לבן/השדה (זרע)
Sinapis alba / S. arvensis (Semen)
כרוב שחור (זרע)
Brassica nigra (Semen)
רוזמרין רפואי (עלים)
Rosmarinus officinalis (Folia)
ממריצי
שרירים ומפרקים
warm muscle & joint stimulants /
anti-arthritics /
anti-rheumatics
Ñ סולנום עדין (גבעול וענפים)
Solanum dulcamara
ממריצי מערכת העיכול (ארומטיים)
warm (aromatic) digestive stimulants / carminatives
גד השדה (זרעים)
Coriandrum sativum (Semen)
p שום גבוה (פקעת)
Allium amperloprasum (Bulbus)
A. sativum
מזינים
nutritives
מזיני דם
general
nutritives
גרגיר הנחלים (עלווה)
Nasturtium officinale (Herba)
מזיני כבד
hepatic nutritives
סלק מצוי (שורש)
Beta vulgaris (
Radix)
אל-ציצית לבן (עלווה)
Eclipta prostrata (Herba)
אספסת תרבותית (עלווה)
Medicago sativa (
Herba)
סרפד צורב/הכדורים (עלווה)
Urtica urens/pilulifera (Herba)
U. dioica
עולש מצוי (שורש)
Cichorium pumilum/endivia (Radix)
C. intybus
קנרס סורי (עלים)
Cynara syriaca (Folia)
C. scolymus
מזיני נוזלים / מרככים / משככים / מלחלחים
Moist nutritives & Demulcents
מזיני נוזלים
moist nutritives /
nutritive demulcents
כוכבית מצויה (עלווה)
Stellaria media (Herba)
פשתה שעירה (שמן)
Linum pubescens (Oil)
L. usitatissimum
רגלת הגינה (עלווה)
Portulaca oleoracea (Herba)
גרגרנית יוונית (זרע)
Trigonella foenum-graecum (Semen)
Ñ שושן צחור (פקעת)
Lilium candidum (Bulb)
מרככים / משככים / מלחלחים מקומיים
moist demulcents
חטמית זיפנית (שורש ועלים)
Alcea setosa (Radix & Folia)
מיני חלמית (פרחים ועלים)
Malva spp. (Flores & Folia)
בוצין מפורץ / ב. המדבר
(עלים ופרחים)
Verbascum sinuatum /
V. eremobium (Folia & Flores)
V. Thapsus /
V. phlomoides
צפצפה שחורה (ניצן)
Populus nigra (Gemma)
P. balsamifera /
P. tremuloides
שקד מצוי (שמן)
Amygdalus communis (Oil)
מרפי מתח / נוגדי עווית
relaxants / spasmolytics
מרפי מתח במערכת העצבים המרכזית
general nervine relaxants
פרע מסולסל (עלווה)
Hypericum triquetrifolium (Herba)
H. perforatum
מליסה רפואית (עלים)
Melissa officinalis (Folia)
p בבונג דו-גוני/זהוב (פרחים)
Matricaria recutita / M. aurea
(Flores)
גומא הפקעים (קנה שורש)
Cyperus rotundus (Rhizoma)
מרפי מתח במערכת הנשימה
bronchial relaxants /
anti-asthmatics /
broncho-dilators /
anti-tussives
כמנון האניס (זרע)
Pimpinella anisum (Semen)
מרפי מתח במערכת הלב וכלי הדם
cardiovascular relaxants /
vaso-dilators /
hypotensives
דבשה לבנה (עלווה)
Melilotus albus (Herba)
M. officinalis / M. altissimus
מרפי מתח במערכת העיכול
gastrointestinal relaxants /
spasmolytics
Ñ שבת ריחני (זרע)
Anethum graveolens (Semen)
מרפי מתח במערכת השתן
urinary relaxants /
spasmolytics
גזר קיפח (זרע וגזע)
Daucus carota (Semen & Radix)
מרפי מתח ברחם ובמערכת הרבייה הנשית
uterine relaxants /
spasmolytics
p כלנית מצויה (צמח שלם)
Anemone coronaria
(Whole plant)
A. spp.
(A. pulsatilla /
A. patens / A. pratensis)
מצננים
refrigerants
ממריצי חיסון /
נוגדי קדחת, זיהום ודלקת
immuno-stimulants /
anti-febriles /
anti-infectives /
anti-inflammatories
p יערה איטלקית (ניצן)
Lonicera etrusca (Gemma)
L. spp.
מיני צלע שור (שורש)
Bupleurum spp. (Radix)
לחך איזמלני / גדול / מצוי (עלים)
Plantago lanceolata / major / lagopus (Folia)
נוגדי זיהום ודלקת
anti-infectives /
anti-inflammatories
חמציץ קטן (עלווה)
Oxalys corniculata (Herba)
זית אירופי (עלים ושמן)
Olea europaea (Folia & Oil)
שנית גדולה (עלווה)
Lythrum salicaria (Herba)
p ערבה לבנה (קליפת גזע ופרחים)
Salix alba (Cortex & Flores)
מתמירים
alteratives
מפני הצטברויות רעלניות / מנקזי כבד
detoxicant alteratives /
liver decongestants / anti-lipemic
חומעה מסולסלת / ורודה (שורש)
Rumex crispus / R. cyprius (Radix)
מיני לוענית (צמח שלם)
Scrophularia spp. (Whole plant)
שינן עב שורש (שורש)
Taraxacum megalorrhizon (Radix)
T. officinalis
מפני הצטברויות רעלניות / משתנים מטבוליים
detoxicant alteratives / diuretic detoxicants / urinary dissolvents /
anti-lithics
גד השדה (עלווה)
Coriandrum sativum (Herba)
דבקה זיפנית (עלווה)
Galium aparine (Herba)
כתלית יהודה (עלווה)
Parietaria juadaiaca / P. diffusa (Herba)
P. officinalis
עטיה זעירה (צמח שלם)
Aphanes arvensis (Whole plant)
פיטולקה אמריקנית (שורש)
Phytolacca Americana/decandra (Radix)
שברק קוצני
Ononis antiquorum / spinosa
סולנום שחור (עלווה)
Solanum nigrum (Herba)
Ñ ספלילה זעירה (עלווה)
Hydrocotyle sibthopioides (Herba)
כרפס ריחני (זרע)
Apium graveolens (Semen)
Ñ לפופית רגל-העז (עלווה)
Ipomoea pes-caprae
(Herba)
לכיד הנחלים (פרי)
Xanthium strumarium (Fructus)
מפני הצטברויות רעלניות מהעור
detoxicant alteratives /
dermatropic detoxicants
קיסוסית קוצנית (שורש)
Smilax aspera (Radix)
S. spp.
(S. officinalis / S. glabara)
p סגל תלת-גוני (אמנון ותמר) (עלווה)
Viola tricolor / kitaibeliana (Herba)
תלתן הארגמן (פרחים)
Trifolium purpureum (Flores)
T. pratense
מסדירים
regulators
מסדירי תפקוד הלב / מפיגי פלפיטציות
heart function regulators / palpitation relievers
כף הזאב האירופאית (עלווה)
Lycopus europaeus (Herba)
מסדירי זרימת דם / מפחיתי גודש / ממתני מחזור
venous & uterine decongestants
Ñ ברוש מצוי (קצות הענפים ופרי)
Cupressus sempervirens (Cacumen & Fructus)
קרטם הצבעים (פרחים)
Carthamus tinctorius (Flores)
גפן היין (עלים)
Vitis vinifera (Folia)
Ñ דושן משולש (עלווה)
Bidens tripartita (Herba)
אכילאה ערבתית/ריחנית (עלווה)
Achillea santolina /
A. fragrantissima (Herba)
A. spp.
p נורית הלב (פקעת)
Ranunculus ficaria (Bulbus)
p עצבונית החורש (קנה שורש)
Ruscus aculeatus (Rhizoma)
Ñ פואת הצבעים/מצויה (שורש)
Rubia tinctoria/tenuifolia (Radix)
Ñ סוף צר עלים (פולן)
Thypa angustifolia (Pollen)
רב-מוץ מחוספס (שורש)
Achyrantes aspera (Radix)
ילקוט הרועים (עלווה)
Capsella bursa-pastoris (Herba)
מסדירי מערכת החיסון
immuno-modulators
קצח השדה /ק. דמשקאי (זרע)
Nigella arvensis /N. damascena (Semen)
N. sativa
מכווצים
astringents
אוג הבורסקאים (קליפת שורש, קליפת גזע ופירות)
Rhus coriaria (Cortex radicis, Cortex & Fructus)
R. aromatica
ארכובית הציפורים / צרת-עלים (עלווה)
Polygonum arenastrum/aviculare (Herba)
Ñ חמשן זוחל (קנה שורש)
Potentilla reptans (Rhizoma)
p מיני אלון (פנים קליפת הגזע)
Quercus spp. (Cortex)
גרניון רך (שורש)
Geranium molle (Radix)
G. spp.
(G. maculatum / G. robertianum)
פטל קדוש (עלים)
Rubus sanguineus / R.sanctus (Folia)
R. idaeus
קייצת קנדית (עלווה)
Erigeron / Conyza canadensis (Herba)
אילנתה בלוטית (קליפת גזע)
Ailanthus altissima (Cortex)
רימון מצוי (קליפת פרי)
Punica granatum (Cortex fructus)
עצביים
nervines
מרגיעי עצבים
nervine sedatives
Ñ גלונית מבאישה/שחורה (עלווה)
Ballota nigra (Herba)
חסת המצפן (עלים)
Lactuca seriola (Herba)
L. virosa
ממריצי עצבים
nervine stimulants
צתרה ורודה (עלווה)
Satureja thymbra (Herba)
S. montana
רוזמרין רפואי (עלים)
Rosmarinus officinalis (Folia)
מאוששי עצבים
nervine restoratives
ורבנה רפואית (עלווה)
Verbena officinalis (Herba)
שיבולת שועל נפוצה (עלווה)
Avena sterilis (Herba)
A. sativa
פרע מסולסל (עלווה)
Hypericum triquetrifolium (Herba)
H. perforatum
מליסה רפואית (עלים)
Melissa officinalis (Folia)
משיבי הכרה ונוגדי פרכוסים
analeptics /
anti-convulsants
מרגנית השדה (צמח שלם)
Anagallis arvensis (Whole plant)
בבונג דו-גוני / זהוב (פרחים)
Matricaria recutita / chamomile / aurea (Flores)
נוגדי כאב
analgesics
רוזמרין רפואי (עלים)
Rosmarinus officinalis (Folia)
פרע מסולסל (עלווה)
Hypericum triquetrifolium (Herba)
H. perforatum
בבונג דו-גוני / זהוב (פרחים)
Matricaria recutita / chamomile / aurea (Flores)
מיני צלע שור (שורש)
Bupleurum spp. (Radix)
ערבה לבנה (קליפת גזע ופרחים)
Salix alba (Cortex & Flores)
אכילאה ערבתית / ריחנית (עלווה)
Achillea santolina / A. fragrantissima (Herba)
חסת המצפן (עלים)
Lactuca seriola (Herba)
L. virosa
מחסלי פרזיטים
anti-helmintics /
anti-parasitics
אזדרכת מצויה (קליפת גזע)
Melia azedarach (Cortex)
ורבנה רפואית (עלווה)
Verbena officinalis (Herba)
פיגם מצוי (עלווה)
Ruta chalapensis (Herba)
R. graveolens
רימון מצוי (קליפת פרי)
Punica granatum (Cortex fructus)
לסיום
מאמר זה עסק בקשר בין האדם והחי לבין הצומח, ובאופן בו מתבטא קשר זה ברפואה המבוססת על צמחים מאז הזמן העתיק ועד ימינו. הוצגה גישה המעודדת שימוש רפואי בצמחים טריים ומקומיים, באופן המשמר את חיוניותם ואת סגולותיהם הרפואיות. בהמשך תוארה צמחיית ארץ ישראל והיקף השימוש בה ברפואה הקלינית המודרנית המקומית, והוצע בסיס למטריה מדיקה ישראלית, על סמך סריקה של ספרות מקצועית.
זוהי רשימה ראשונית, אך כבר בשלב זה היא מאפשרת להרכיב שלד של מטריה מדיקה ארץ-ישראלית. כדי להשלים משימה זו יידרשו זמן ומאמצים רבים, ובעיקר רצון ושיתוף פעולה של כל העוסקים בתחום רפואת הצמחים הקלינית בארץ ישראל.
לא כל העוסקים בתחום שותפים לתפיסת העולם שהוצגה במאמר, אך אני מאמין שלרובנו מכנה משותף והוא האהבה לצמחים והאמונה שבאמצעותם ניתן לרפא אנשים ובעלי חיים. כפי שאנו יודעים לשתף את הצמחים בחיינו ובמלאכת ידינו, עלינו לדעת גם לשתף אחד את השני ולחלוק את המידע והידע הנצברים בעקבות הקשר שלנו עם הצמחים. לכן אני מזמין את כל מי שהנושא יקר ללבו, להצטרף ולתרום למלאכה. אתר עיל"ם עומד לרשותנו ויכול לשמש מקום מפגש להצגת מחשבות, רעיונות, דעות, ידע וניסיון, בכל הנוגע לקשר עם צמחיית ארץ ישראל מהיבטים של רפואה ובריאות.
מקורות
זהרי מיכאל, 2001. מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה II, עם עובד.
פלביץ דן ואחרים, 1987. סקר צמחיית הבר כמקור לתרופות. משרד המדע והפיתוח, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, מהדורה שלישית.
פרגמן אורי ואחרים, 1999. רשימת צמחי הבר של ארץ ישראל וסביבותיה. ירושלים, האוניברסיטה העברית.
קריספיל נסים, 2000. המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם. אור יהודה, הד ארצי.
שמידע אבי ופולק גדי, 2007. הספר האדום - צמחים בסכנת הכחדה בישראל.
Ali-Shtayeh Mohammed S. et al. Ethnobotanical survey in the Palestinian area: a
classi?cation of the healing potential of medicinal plants. Journal of Ethnopharmacology 2000; 73:221-232
Bensky Dan et al., 2004. Chinese herbal medicine: materia medica (3rd Ed). Eastland Press.
Blumenthal Mark et al. Total sales of herbal supplements in United States show steady growth. HerbalGram, 2006; 71:64-66.
Brinker Francis, 2004. Complex herbs-complete medicines. Eclectic Medical Publications.
Brithish Herbal Pharmacopoeia 1983. British Herbal Medicine Association.
Buhner Stephen Harrod, 2006. Sacred plant medicine - the wisdom in native american herbalism. Bear & Company.
Chen JK & Chen TT, 2004. Chinese medical herbology and pharmacology. Art of Medicine Press.
Ellingwood Finley, 1919. The american materia medica, therapeutics and pharmacognosy.
Felter Harvey Wickes, 1922. The eclectic materia medica, pharmacology and therapeutics.
Gee Yap, 2006. Prospects for medicinal herbs. RIRDC Publications, Australian government.
Griggs Barbara, 1997. Green pharmacy - the history and evolution of western herbal medicine. Healing Arts Press.
Heinrich Michael et al., 2004. Fundamentals of pharmacognosy and phytotherapy. Churchil Livingstone.
Hoffman David, 2003. Medical herbalism. Healing Arts Press.
Holmes Peter, 2006. The energetics of western herbs (4th Ed). Snow Lotus Press.
Holmes Peter & Wang Jing, 2002. The traditional chinese medicine - materia medica, clinical reference & study guide. Snow Lotus.
Klein Siegrid et al., 1998. The Complete German Commission E Monographs: Therapeutic guide to herbal medicines. American Botanical Council.
Lev Efraim, Amar Zohar: Ethnopharmacological survey of traditional drugs sold in
Israel at the end of the 20th century. J of Ethnopharmacology 72 (2000) 191-205.
Pandey Gyanendra, 2002. Draviyaguna vijnana. Krishnadas Academy.
Petersen Fred J, 1905. The Materia Medica and Clinical Therapeutics
Said Omar et al. Ethnopharmacological survey of medicinal herbs in israel, the golan
heights and the west bank region", J of Ethnopharmacology 83(2002) 251-265.
Scudder John Milton, 1898, "The American Eclectic Materia Medica and Therapeutics"
Wood Matthew, 2008. The Earthwise herbal. North Atlantic Books.
Yaniv Zohara, Bachrach Uriel, 2005. Handbook of medicinal plants. The Haworth Press
